הנפש קמה באמצע הלילה

אביבית משמרי

בוקסילה מדיה

ז'אנר: סיפורים קצרים

יופי צלול וחשוף מאפיין את ספרה השני של אביבית משמרי, "הנפש קמה באמצע הלילה". אהבות שנדונו לכישלון, זיכרונות ילדות מכאיבים, ולחצם של החיים הפנימיים בתוך שגרת היומיום, הם נושאיהם של קטעי הפרוזה הקצרצרים שבספר. משמרי היא אשפית הצמצום במלים, ומצליחה לקלף תובנות מדויקות מתוך כאבים אישיים, בכתיבה נועזת, מוחשית ועשירה ברגש. העדינות המילולית מצד אחד והמבט המפוכח מצד שני מעוררים התפעמות וחלחלה זו לצד זו.

(ציטוט מהספר. למשל:)
"מאיש אחד נפרדתי פעם אחר פעם. פעם ביתר שׂאת ופעם בצבעים דוהים. פעם בתחנת רכבת ופעם במיטתי. פעם בטריקה ופעם בִּבְרָכָה. נפרדתי שוב ושוב, גם כשכבר לא זכרתי את הייחוד שבּו. גם כשבלכתי ברחוב כבר לא היו נפרשים יותר שלטי חוצות ענקיים ועליהם מראה פניו. נפרדתי שוב ושוב, רק להרגיש איך זה. נפרדתי עוד פעם, כדי לסגור את הכול באופן סופי ומוחלט. נפרדתי פעם אחרונה, כי כבר עבר מספיק זמן. ואז נהיה רגע שקט והבנתי, שאני בעצם נפרדת מחלקים מעצמי. עד שלא נשארו".


היום עמד בסימן ריבת תאנים. היה לי עצוב. התאנים לא היו טריות. רגע לפני מותן. היופי הרך והחשוף של הפרי לא עזר לו ביום הזה. לא יצלח לאכילה ישירה. נכנס לסיר עם סוכר ומסמרי ציפורן, שיתנו לו ארומה של פציעה. ומעט מיץ לימון, כי איך אפשר לחיות במתוק מדי?
כמו שלכל הומלס הייתה פעם אימא שאמרה לו: קו-קו, יפֶה שלי, הנה אימא; כך לכל זיכרון רע שלי היה פעם זמן אמת, לימבו שבו עדיין הייתה תקווה לטוב. תיכף הוא יקרה, שיקרה כבר, הטוב. אבל חטפתי סטירה. סטירות. מזמן, פעם, אי אז.