אחי, נמאס לי מזיונים, רוצה אהבה

עופר מ. כהן

הוצאה עצמית

ז'אנר: פרוזה

"גיששתי עם היד על השטיח, חיפשתי את הסיגריות. נשארה עוד סיגריה אחת אחרונה. הדלקתי אותה ושאפתי חזק לריאות. שכבתי שם כמו מומיה ועשיתי עיגולים עם העשן. שרון עדיין ישנה. היא שכבה ערומה לידי. איזה גוף היה לה. פצצות. הכרתי אותה לפני חודש במועדון תל-אביבי. האמת שהיא לא הייתה מי יודע מה אינטיליגנטית אבל היה לי כיף איתה. שני הדברים שהיא ידעה לעשות הכי טוב היו להזדיין ולצחוק. צחקנו הרבה, היינו יוצאים הרבה עם חברים, וכשלא היו חברים בסביבה, היינו מזדיינים."
"בבוקר כשאני מתעורר, אני הולך להשתין והוא שוב מתנדנד מצד לצד, דופק לי על הירכיים. כשאני מצחצח שיניים הוא בכלל קופץ בינג בונג, בינג בונג, בינג בונג, התעמלות בוקר בשבילו, זה טוב."

"אחי, נמאס לי מזיונים, רוצה אהבה" הוא ספר מדליק ש"מדבר" את מה שחושבים ועושים מאחורי 4 קירות, כשאף אחד לא רואה. הדברים שאנחנו לא ממש יודעים "האם זה ככה רק אצלי, או שאצל כולם זה ככה?", כי אף פעם לא היה לנו האומץ לדבר עליהם עם אחרים, ולאחרים לא היה האומץ לדבר עליהם איתנו.

ספר מפתיע, קולח ומשעשע. גברים ימצאו בו ביטוי למחשבותיהם ולדרך ראייתם את הדברים. לנשים זוהי הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של הגברים. מעל הכל, זהו ספר שאפשר לקרוא בו כמעט ללא מעצורים על מחשבות, סקס, חברים והדברים הקטנים של החיים.