לפעמים הבית הוא רוצח

שמעון צימר

אפיק - ספרות ישראלית

קיץ לוהט. שריפת קוצים מאיימת להגיע אל בתי יישוב בגליל
שבו מתגוררים אורי ונעמה. הוא מוזיקולוג והיא פסיכולוגית. האש
שמגיעה עד סמוך לבית העלמין הצבאי שבו טמון בנם - שספק
התאבד ספק נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי - מלבה
בהם את הכאב ששכך מעט. זה מתרחש ערב נסיעתה או שמא
מנוסתה של בתם לטיול ארוך שבו תחקור בין היתר את זהותה
המינית.

בקצב פנימי מדויק ובגוון השפה הצלול והייחודי לו, מלווה צימר
את סיפור התפוררותה של המשפחה, שיחידיה מבקשים לגעת
ולהשתייך אך נסים זה מזה פעם אחר פעם, כי כמו שכותבת הילדה
לאביה, "לפעמים הבית הוא רוצח שיש להמלט ממנו. סלח לי אבא."