אומנות הרפואה

פרופסור בשארה בשאראת

הוצאה עצמית

בין החקלאי הגלילי שמבקש אופטלגין לטיפול באוטם שריר הלב החריף שלקה בו, לבין המחנך מהישוב השכן ששכל את בנו ומחפש מזור למיחושי הלב שלו, עובר חוט מקשר שניתן לכנותו ״אומנות הרפואה״. זוהי משנתו הרפואית הייחודית של ד״ר בשארה בשאראת, אשר התגבשה לאורך ארבעת העשורים שבהם הוא משמש כרופא משפחה בכפרים, בעיירות, בקיבוצים ובערי הגליל. תמציתה בתפיסה שלפיה כאשר מטופל מתלונן על סימפטום גופני מסוים והבירור הרפואי תקין, מוטלת על רופא המשפחה המשימה לנסות ולברר מה בחייו מחולל את הבעיה.

כזאת הייתה, למשל, אח׳לאס, שהקיאה את נשמתה מדי בוקר. הבדיקות הרפואיות המקיפות שנערכו לה היו תקינות, אך הקונפליקט המשפחתי שבו היו שקועים חייה לא ניתן היה לריפוי. הוא התגלה אט אט, במהלך ביקוריה במרפאה, כדבר שהיא מבקשת בכל מאודה להקיא החוצה, מגופה ומחייה. אומנות הרפואה היא, אם כן, התגלמות שילובו של המישור הפסיכוסוציאלי והתרבותי עם המישור הביו-רפואי. האם תולדות המחלה הביו-רפואית בלבד יספקו לנו תמונה שלמה של מצבה של האישה? או שבמקרה הזה, כמו גם ברבים הדומים לו, ההשלמה הפסיכוסוציאלית התרבותית היא אבן היסוד של הרפואה ההוליסטית במיטבה?

פרופ’ בשאראת הוא מומחה ברפואת המשפחה, בוגר הפקולטה לרפואה של ״הדסה״ והאוניברסיטה העברית בירושלים; בוגר ביה״ס לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד בארה״ב; מרצה בכיר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל; מנטור למתמחים ברפואת המשפחה, יו״ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית בהסתדרות הרפואית. בעבר שימש כמנהל הרפואי של מחוז הצפון של קופת חולים כללית וכמנהל בית החולים האנגלי בנצרת.