תיקוני שואה

חן ישראל קלינמן

עמדה חדשה

לספר הזה יש שם מעורר תמיהה, כי הוא מחייב את כולנו לתקן את העולם.
בספרו החדש, חן ישראל קלינמן – משורר של רחבות והגות – מתמרכז אל נושא ספציפי מאוד ממוקד – מצב בעלי החיים בחברה האנושית שבה אנו חיים. והמצב רע! הוא אינו חוסך מאיתנו תיאורים זוועתיים בלשונו האישית והייחודית של ערי ההרג שסביב הערים שלנו, אשר בהן נקטלות החיות לצורכי מאכל, לבוש ועוד.

קלינמן הוא כותב כולי. הוא אינו מסתפק ביחידת השיר המסורתית. הוא כותב גם מקטעים על פני הרצף, אפילו זיכרונות אישיים אינטימיים משפחתיים, בכל הקשור לקשר שלו עם בעלי החיים. אלה מצמררים ומרגשים.

אבל קלינמן אינו מטיל את האשמה אך ורק על בני האדם כיצורים תבוניים. הוא מבקש ללכת רחוק יותר ויש לו דין ודברים עם בורא עולם על הסדר הלקוי לדידו שבו נברא העולם. הוא אינו מקבל את הדין כי על הכלב לרדוף את החתול והחתול את העכבר. הוא אינו מוכן להשלים עם העובדה שהצ'יטה טורפת את האיילה. יש בספר שיר מרגש מאוד, קצר, על מכרסם הנוחת משמיים על המשורר כי נשמט מפי ציפור טרף. סדר העולם הזה אינו מקובל על המשורר, כמי שמאמין בכל נפשו ובכל מאודו בעולמות אחרים ומי שקורא תיגר תמידית על הריאליזם הנראה לעין.

כמו בספריו הקודמים הוא מבקש עולם אחר, מתוקן יותר. את אחרית הימים מבקש הדובר בשירים, את "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" כמאמר הנביא. הוא מבקש להעמיד את בעלי החיים והאדם על אותו מישור, לא מתוך ביזוי בני האדם חלילה והנמכתם, אלא על ידי העלאתם של בעלי החיים למדרגת יצורים חיים כמונו שיש להם זכות לחיות ויש להתחשב בהם, כי כְּאֵב הוא כְּאֵב הוא כְּאֵב. הומניזם טוטאלי של אחרית הימים הוא מבקש, תיקון עולם עד הסוף, ללא פשרות. כל זאת יושג ברצון עילאי של בני האדם והיפתחות טוטאלית שלהם, תוך אי קבלת הדין שזהו ציווי אבולוציוני מן הטבע.

נשמע מוזר? נקרא הזוי? נשמע פנטזי? לזה בדיוק מתכוון המשורר, לעורר אותנו נגד האבולוציה ונגד חוק הטבע הסדור והשגור. הגיע הזמן שניפתח אל עולמות אחרים בלי תירוצים, ולכן השימוש במילה "תיקונים" הוא כה מהותי, ולכן, בעיקר, השימוש במילה המזעזעת והקוראת לקורא להתעורר – "שואה".

מעבר לכך שהספר ריגש אותי ולא יכולתי לעצור את הקריאה בו, זוהי דוגמת מופת, בכוליותה ובמסירותה, לכתיבה אישית בלשון פרטית ואחרת, על נושא כל כך ציבורי ומדובר בימים אלה.



רן יגיל