זה שהיה כאן קודם

אורי לברון

כתר ספרים

‭"‬נניח‭ ‬שעצמך‭ ‬של‭ ‬גיל‭ ‬שבע–עשרה‭, ‬זה‭ ‬שרצה‭ ‬לחיות‭ ‬באופן‭ ‬הכי‭ ‬חופשי‭ ‬ומשוחרר‭ ‬שאפשר‭, ‬הבחור‭ ‬הצעיר‭ ‬הזה‭, ‬היה‭ ‬פוגש‭ ‬אותך‭ ‬היום‭ ‬ומגלה‭ ‬מה‭ ‬נהיה‭ ‬ממנו‭. ‬מה‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬אומר‭? ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬מרוצה‭ ‬או‭ ‬מדוכא‭?"‬זה‭ ‬מה‭ ‬שקורה‭ ‬ליוני‭ ‬נבות‭, ‬יועצו‭ ‬ואיש‭ ‬סודו‭ ‬של‭ ‬ראש‭ ‬הממשלה‭, ‬שבעקבות‭ ‬תאונה‭ ‬שוקע‭ ‬בתרדמת‭. ‬כשהוא‭ ‬מתעורר‭ ‬הוא‭ ‬מגלה‭ ‬שנמחקו‭ ‬מזיכרונו‭ ‬עשרים‭ ‬וחמש‭ ‬שנים‭. ‬מבחינתו‭ ‬הוא‭ ‬בחור‭ ‬צעיר‭ ‬ומלא‭ ‬תוכניות‭, ‬שמנהל‭ ‬בר‭ ‬עם‭ ‬חברו‭ ‬הטוב‭ ‬ביותר‭ ‬יותם‭ ‬ומאוהב‭ ‬במלצרית‭ ‬שנקראת‭ ‬עמית‭.‬
הרופאים‭ ‬מבטיחים‭ ‬לו‭ ‬שזיכרונו‭ ‬ישוב‭ ‬אליו‭ ‬בתוך‭ ‬שלושה‭ ‬חודשים‭, ‬
אבל‭ ‬הוא‭ ‬מתעב‭ ‬את‭ ‬האיש‭ ‬שהפך‭ ‬להיות‭ - ‬יועץ‭ ‬פוליטי‭ ‬ועורך‭ ‬דין‭ ‬חלקלק‭, ‬חובב‭ ‬שעוני‭ ‬יוקרה‭ ‬שלובש‭ ‬רק‭ ‬חולצות‭ ‬לבנות‭. ‬אין‭ ‬לו‭ ‬מושג‭ ‬איך‭ ‬הפך‭ ‬לאיש‭ ‬הזה‭ ‬שהוא‭ ‬קורא‭ ‬לו‭ ‬בלעג‭ ‬יוני–כרס‭, ‬הנשוי‭ ‬לאישה‭ ‬דהויה‭ ‬למראה‭ ‬ואב‭ ‬לשני‭ ‬ילדים‭ ‬שהוא‭ ‬לא‭ ‬מזהה‭.‬ ‭ ‬המוח‭ ‬של‭ ‬יוני‭ ‬נבות‭ ‬הוא‭ ‬כספת‭ ‬סגורה‭ ‬שמכילה‭ ‬כמה‭ ‬מהסודות‭ ‬
‭ ‬השמורים‭ ‬ביותר‭ ‬במדינה‭, ‬בהם‭ ‬מהלך‭ ‬מדיני‭ ‬חשאי‭ ‬שראש‭ ‬הממשלה‭ ‬תולה‭ ‬בו‭ ‬תקוות‭ ‬רבות‭. ‬זאת‭ ‬הסיבה‭ ‬שעל‭ ‬חדרו‭ ‬בבית‭ ‬החולים‭ ‬שומרים‭ ‬אנשי‭ ‬שב‭"‬כ‭, ‬ולרופאים‭ ‬ניתן‭ ‬חלון‭ ‬הזדמנויות‭ ‬קצר‭ ‬כדי‭ ‬לשקם‭ ‬את‭ ‬זיכרונו‭. ‬אבל‭ ‬יוני‭ ‬נבות‭ ‬רק‭ ‬רוצה‭ ‬ללכת‭ ‬לים‭, ‬למצוא‭ ‬את‭ ‬עמית‭ ‬שמבחינתו‭ ‬היא‭ ‬אהבת‭ ‬חייו‭, ‬ולהבין‭ ‬מה‭ ‬לעזאזל‭ ‬השתבש‭ ‬בדרך‭ ‬ואיך‭ ‬יוכל‭ ‬לתקן‭ ‬את‭ ‬האיש‭ ‬שהפך‭ ‬להיות‭ ‬לפני‭ ‬שזיכרונו‭ ‬ישוב‭ ‬אליו‭.‬ זה‭ ‬שהיה‭ ‬כאן‭ ‬קודם‭ ‬הוא‭ ‬רומן‭ ‬מתח‭ ‬פסיכולוגי‭ ‬מבריק‭ ‬וקולח‭, ‬שדן‭ ‬בבחירות‭ ‬של‭ ‬אנשים‭, ‬בקשרים‭ ‬שבין‭ ‬הצמרת‭ ‬הפוליטית‭ ‬לתא‭ ‬המשפחתי‭, ‬ובשאלה‭ ‬אם‭ ‬אנשים‭ ‬בכלל‭ ‬מסוגלים‭ ‬להשתנות‭.‬ זהו‭ ‬הרומן‭ ‬השלישי‭ ‬של‭ ‬אורי‭ ‬לברון‭, ‬מחבר‭ ‬רבי–המכר‭ '‬חצי‭ ‬הוכחה‭' ‬ו‭'‬הילד‭ ‬הלא‭ ‬נכון‭', ‬שנמכרו‭ ‬בעשרות‭ ‬אלפי‭ ‬עותקים‭ ‬וזכו‭ ‬לשבחי‭ ‬הביקורת‭, ‬ומיוצרי‭ ‬הסדרה‭ ‬‮'‬המדרשה‮'‬‭.‬