האהבה הכי גדולה בעולם

שירה כרמי

אחוזת בית

מאז ומעולם – כך לפי גיבורות הספר "האהבה הכי גדולה בעולם"– תשוקתן המינית של נשיםלא היתה פחותה מזו של גברים. ואף על פי שלתשוקה זו התלוו שאלות מוסריות וכאב געגועים, מעולם לא היה בהם די כוח לבטל את קיומה ועוצמתה של אותה תשוקה. לעולם תצוץ אצל נשים משיכה בלתי נשלטת לגבר אחר, זה שאינו בן הזוג האחראי, הטוב, ההורה האידיאלי שבו הן בחרו כשותף לחיים.
"סבתא שלך אהבה גברים, הרבה. איך אפשר לזכור.גם הבחורות, אַת מבינה, זה אותו הדבר. רוצות מה שאסור. לא בגלל שזה אסור. לא כמו אצלם, הגברים. הן פשוט רוצות."כך, במילותיה של קשישה רבת ניסיון לנכדתה הנבוכה (בסיפור "הכול עובד"), מתמצה המניע למעשיהן של כל גיבורות הספר, רובן נשים צעירות ונשואות:הודאה נועזת בתשוקה הנשית, בצורך בסערת היצרים שבחיזור, ובכיבוש לבם (וגופם) של גברים,שהם לאו דווקא בני זוגן.

ב"הדרך למלרוז פלייס" מגוללת הגיבורה את סיפור כמיהתה רבת-השנים לזמר שהיה גיבור נעוריה ושנכנס שוב לחייה כעת, כשהיא אישה נשואה ואם לילדה. ב"יחידת הורים" חוזרת המספרת, שזה עתה נפרדה מבעלה, אל בית הוריה, שם היא נכלאת איתם בתוך חדר ומזמינה אותםלשחק משחק תמים לכאורה, שמאחוריו מסתתר סוד על רומן שניהלה האם. ב"האורות המוארים בלילה" מצטרפת הגיבורה לשומר שאחראי על בטחון ביתה שבזימבבואה, ושניהם נכנסים לפייסבוק כדי לעקוב אחרי אהוביהם הרחוקים.

"האהבה הכי גדולה בעולם", קובץ סיפורים שעלילותיו מתרחשות בישראל ובזימבבואה (שם מתגוררת באופן זמני שירה כרמי עם משפחתה), הוא טקסט נועז שמבקש לבחון את מה שנתפס כשני קטבים במהות הנשית – אהבה בטוחה ושלווה מול תשוקה סוערת ומאיימת – ולהפוך אותם לשני מרכיבים החיים בהרמוניה זה לצד זה, בדואליות ולא בסתירה.גם בסיפורים שאינם עוסקים באהבה רומנטית, נחרכים הגיבורים בלהבת הכאב הכרוך במימוש רצונותיהם, ומעמידים את עצמם ואת הקוראים מול השאלות: האם אפשר שנממש את תשוקותינו ורצונותינו בלי שנסכן את הביטחון שבחיינו, והאם אפשר שנחווה את האהבה הכי גדולה בעולם במסגרת חיינו הבורגניים.

שירה כרמי זכתה בשנת 2013 במקום השני בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" ובמקום הראשון בתחרות "צרצר פיס". זהו ספרה הראשון.